רש"י על יומא ל״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא ל״ד ב:ד׳
4 אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִיסְטְנִיס וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ מְחַמִּין מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמְטִילִין לְתוֹךְ צוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפִיג צִינָּתָן. וַהֲלֹא מְצָרֵף! אָמַר רַב בִּיבִי: שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְצֵירוּף. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁהִגִּיעַ לְצֵירוּף — דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר.
פירוש רש"י על יומא ל״ד ב:ד׳
4 עששיות - חתיכות עבות כמו עשת שן שיר השירים ה׳:י״ד ואף לשון חכמים מנורה באה מן העשת מנחות דף כח. משי"ש בלע"ז:
5 והלא מצרף - הנותן ברזל מן האש למים מצרפו מחזקו ומקשהו:
6 שלא הגיע לצירוף - כבר היה מצונן במקצת אף על פי שהיו נותנין בלילה בתוך גחלים לוחשות אינו מלובן כל כך שיהא לו חיזוק ע"י מים: